יצאנו מהארץ ב-10 במרץ, בטיסת לילה ישירה לבנגקוק. חשתי נרגשת. במיוחד
לאור העובדה שבתאילנד לא ביקרנו כבר 15 שנה ובנגקוק חרוטה בזיכרוני כעיר מלהיבה.
עם זאת, מחשבות על ווייטנאם נקשרו אצלי תמיד עם מלחמה מרה, רעש מדחפי מסוקים, השיר
מהמחזמר שיער, "Manchester
England England, Across the Atlantic Sea…" והשאלה השזורה כחוט השני
במחזמר: מה לעזאזל חיפשו שם האמריקאים, אלפי קילומטרים ממולדתם? ו...קמבודיה, זכורה
לי בהקשר של רצח עם בהובלת אנשי הקמר רוז'...
כך שציפיותיי מהטיול נחלקו בין הנאה מהקסם התאילנדי לרצון להכיר טוב
יותר את ההיסטוריה והתרבות של המדינות האחרות ועל הדרך לגלות אוצרות טבע ואנשים.
