יום 8 סייגון, דלתאת המקונג

היום ערכנו סיור חביב בדלתא של המקונג, מרחק כשעה וחצי נסיעה מהעיר הו-צ'י-מין. טיילנו באזור הכפרי בינות לעצי פרי, במסלול טעימות שסייע בידנו להכיר מקרוב את תעשיית המזון המקומית ואת התנובה החקלאית הענפה.  הגענו לעיירה מיתו (Mytho) וממנה יצאנו לשייט.

שטנו במקונג באניות עץ רעועות משהו אבל עם עיניים גדולות המצוירות עליהן, למען יראו וייראו כל השורצים במצולות. הצמחייה שפגשנו כללה עצי קוקוס, ראמבוטן, ג'ק פרוט, שיחי אננס, פפאיות. התרשמנו מצבע המים החומים עתירי הסחף. ביקרנו במספר איים קטנים, כל אי והתמחותו. בראשון השקו אותנו בתה עם דבש מקומי ותפוז סיני סחוט, הוגשו לנו בננות מיובשות, בוטניות עם דבש וזנגוויל, באי הבא שזפה עיננו כיצד מפיקים סוכריות מקוקוס במגוון טעמים (מעין טופי) ומי שרצה קנה את אותו בקבוק משקה אלכוהולי של נחשים, שסגולתו, כך אומרים, בשיפור כוח הגברה.

יום 7 מחילות קו-צ'י, טאי-נין

יעדנו הראשון היום, מרחק מס' שעות נסיעה היו מחילות קו-צ'י. נסענו בדרכים כפריות, דרך שדות אורז, לבקר באתר המחילות של הויאטקונג.

מחילות קו-צ'י: אתר מורשת קרב וייטנאמית

בעוד הצבאות הזרים הביאו עמם נשק מתקדם וטכנולוגיות חדישות, התארגנו כוחות הויאטקונג (כוחות צבא הצפון) ובנו מערכת דרכים תת קרקעית, שהשתרעה ונמתחה מצפון וייטנאם לדרומה דרך הג'ונגלים של פני עשרות אלפי ק"מ בואך סייגון. חלקה של הדרך עבר בתוך לאוס וקמבודיה. הנתיב שנקרא: נתיב הו-צ'י מין (אלא מה), שימש להעברת אנשים וציוד רב הכולל נשק.

יום 6 האנוי, הו-צ'י-מין סיטי (סייגון)

בעוד שרעפי הבוקר בראשי והטל טרם יבש בגני האנוי, יצאנו לכיוון שדה התעופה (רגועים, מחרישים סוד עם הכריך באמתחתנו). בעוברנו ליד בית המושל וכיכר באדין, המוני אנשים נצפו שם...כאמור במחווה פטריוטית. מה חבל שהו צ'י מת בשנת 1969, ולא הספיק לראות את חלומו לאיחוד וײטנאם מתגשם. "אנחנו צריכים להרגיש צער, רק לא לטבוע בתחושה". קונפוציוס. מורשתו של הו-צ'י-מין הונחלה לדורות הבאים ובזכות מנהיגותו התאחד העם מחדש.