המסע לבנקוק היה ארוך ובמידת מה מייגע.
גם אם נסענו באוטוסטרדה,המהירות המותרת לאוטובוס (הקפוא והקטן כמעט מכפי מידותינו
עם שלל תיקי הקיפלינג) היתה 90 קמ"ש.
בכל פעם שהנהג עבר על המהירות המותרת
נשמע תקתוק שמנע זאת ממנו....אז קפאנו וזחלנו והתווספה אף תאונה...שייצרה פקקים כך
שהיה מצב של 4 שעות ברכב ללא עצירה.
במקום זה ברצוני לציין לשבח את הקבוצה,
שחבריה שמרו על מצב רוח טוב ואופטימיות אדירה.
וגם אם הקור לעצמות חדר
והלחץ לשירותים גבר...לא נשברנו....
ואפילו גילה לא התפתתה לנסות את ההצעה
של לאה לונדון הג'ינג'ית, שחלקה עמנו את שאתם רואים בתמונה משמאל (ולא זו לא מפת
ישראל).
הגענו לשדה יבשים אך מרוצים...וארזנו
לבד...בשלום.